ראסטי ג'יימס - ביקורת

לפני 80 שנה נולד הבמאי פרנסיס פורד קופולה. מזל טוב לו. קופולה שביים סרטים כמו ''הסנדק'' ו''אפוקליפסה עכשיו'', היווה עבורי תמיד בוז. לא הערצתי שום דבר שלו. הסנדק לדעתי היה סרט ארוך יתר על המידה, בתור סרט מאפייה הוא היה משעמם, מיותר וחסר כל רגש או דמויות. אפוקליפסה עכשיו לא סבל מכך, אך היו לו גם את הבעיות שלו: הוא לא היה אחיד ברמת העריכה וחלק גדול ממנו אפשר היה לקצץ, הוא התחיל לאבד כיוון עוד ב45 הדקות הראשונות ומשום הוא רק צנח ואני גם יכול לדבר על הבעיה שהוא פשוט לא מעניין עד שבשלב מסוים כבר הרמתי ידיים. גם המונולוג האגדי של מרלון ברנדו לא הציל את הסרט מליפול לבור היירי שהוא חפר לעצמו. אחרי ארבע שנים מגיע ראסטי ג'יימס. סרטו של פרנסיס פורד קופולה התעסק בכנופיות האופנועים של שנות החמישים והשישים, על העוני, על דור שלם שננטש ונזרק על ידי החברה והופך להיות מנודה ואלים. ראסטי ג'יימס או Rumble fish עוקב אחרי ראסטי ג'יימס אם עדיין לא ניחשתם (זה אולי המקרה היחיד שהשם של הסרט בהפצה ההישראלית טוב יותר מהשם המקורי שלו). ראסטי ננטש יחד עם שני אחיו על ידי אמו והם גדלו יחד עם אב שיכור וחסר תועלת. אחיו הגדול של ראסטי, המכונה רק כ''נער האופנועים'' חזר אחרי כמה שנים ששהה בקליפורניה עם פילוסופיה חדשה על החיים. ראסטי, ששאף השראה מאחיו הגדול ומנסה להיות כמוהו מתנהג בצורה אלימה כלפיי אנשים (גם זרים לפעמים), הוא כוחני, לא חושב פעמיים והוא מתכון של ממש לאסון. התפיסה הפשרנית של אחיו גוררת אותם למקומות שונים בעוד שראסטי מסתובב ברחבי העיר וגורם למהומות וקרבות, אחיו מנסה לשמור עליו ולנסות למנוע מאחיו את גורלו האכזר.

בניגוד לסרטיו האחרים של קופולה, הסרט הזה מרהיב ויזואלית מתחילתו ועד סופו. השימוש של השחור לבן פה הוא לא רק אלמנט דרמתי אלא הוא משמש כמוטיב עלילתי המתקשר גם לעיוורן הצבעים שממנו סובל ראסטי ג'יימס וגם לקונפליקט הפנימי שלו ותפיסת עולמו של אחיו.

מתוך ''ראסטי ג'יימס''.

הצילום בסרט משגע ואין ספק כי הוא ממש ממתק קולנועי לעין והוא ממש יכול לשמש כתערוכה וצפייה בו גם בלי סאונד תהיה משגעת ואדירה. בנוסף, הסרט הזה כיאה לתיאור התקופה של שנות השישים, פסיכאדלי לחלוטין. הוא משתמש בויזואליות כדי ליצור תחושה פסיכדלית ואף בחלק מהסצנות ליצור סיטואציות סוריאליסטיות ומופשטות לחלוטין שספק אם האמריקאים היו מתלהבים מהן כמו בסנדק. בנוסף, למרות שכמעט כולו בשחור לבן, לקראת הסוף חלקים מסוימים בסרט נצבעים. ההסבר לדימוי זה יהרוס את כל הרעיון של הסרט ולכן תסלחו לי שאני לא אשתף אתכם בזה, רק אגיד שמדובר באופן מבריק לעשות להביע את הסרט. מלבד ההיבטים הטכניים האדירים, בסרט מככב קאסט אדיר הכולל בו את מאט דילון ששיחק לאחרונה בסרט של לארס פון טרייר ''הבית שג'ק בנה'', מיקי רורק, דיאן לין (נערי הכרך), דניס הופר ששיחק בידיד אמריקאי ואפילו ניקולס קייג' בהופעה קצרה אמנם אך מוצלחת במיוחד, טום וויטס, לורנס פישבורן, כריס פן ועוד.

אין לי ספק שהסרט הזה שינה לחלוטין את הדעה שלי על קופולה ועכשיו יש לי הרבה יותר הערכה אליו. אני רק מקווה שזה לא הסרט המופתי היחיד שלו.

ראסטי ג'יימס הוא סרט מבריק שמצליח באופן קולע ליצור אווירה משלו, סיפור ודמויות מענינות וגם להיות מפתיע וחדשני. הצילום מבריק, עריכת הסאונד מצוינת, קאסט השחקנים נפלא וכל אלמנט בסרט עובד נפלא.