ביקורת לסרט ''המוסד'': אחד הסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות.

בשנת 2007 סטודנט לקולנוע בשום אלון גור אריה הפיק סרט ''קצר'' שאורכו היה כ-40 דקות בלבד ושמו היה ''המוסד הסגור'' ומשם הדרך לקאלט הייתה קצרה. 12 שנים מאוחר יותר והסרט הקצר הזה הפך לפיצ'ר עתור כוכבים ומלא רפרנסים בין אם מדובר במל ברוקס או ג'יימס בונד, הסרט צוחק עליו בלי לנסות אפילו להסתיר את זה. הסרט בעיקרון עוקב אחר סוכן מוסד שלאחר שהמפקד שלו שהיה גם חברו הטוב מת , מסולק מהמוסד וחובר לסוכנת CIA שיחד איתה יצילו את העולם מרשע על סטייל בונד שצץ. מכאן בערך העלילה נגמרת. אין ספק שהחוזקה של הסרט היא יצירת התרחשויות קומיות ולא צפויות שיגרמו לכל מי שהיה מחובר לאינטרנט בשנים האחרונות לבכות מצחוק עד דמעות. הסרט הצליח להוציא ממני שאגות של צחוק. ראוי גם לציין את סצנת הפתיחה שכללה בה מספר הברקות קומיות שהשפיכו אותי על הרצפה.

מתוך ''המוסד''.

אבל לא כל הסרט היה מושלם. הסצנות היותר רציניות שלו היו חלשות במיוחד ולא משכנעות. מלבד הבעיה הזו, המערכה השלישית בשלב מסוים הפחיתה בבדיחות וההרגשה היא שהכותבים שפכו את כל מה שהיה להם בשתי המערכות הראשונות. בנוסף הטוויסטים בסרט היו צפויים להחריד, הדמויות לא היו מעניינות וההרגשה הכללית שהן שם כדי להניע את ההומור ואת העלילה ולא מעבר. זה לאו דווקא דבר רע, אבל הייתי שמח לראות עוד טיפה פיתוח לדמויות או להראות סוג של מסע שהן עברו. אבל בשביל הקולנוע הישראלי מדובר בצעד עצום קדימה מכל הבחינות (בין אם סצנות האקשן המצוינות, ההומור המוצלח או האפקטים שלא נראו כמו פח מוחלט. רובם לפחות) וגם בתור סאטירה הוא סרט מוצלח במיוחד. אני אציין לטובה את הופעתם של כל קאסט השחקנים שכל אחד הצליח להצחיק ולהפתיע ולהעביר את התחושות שהם אמורים להעביר בנו. אם דיברתי לפני כמה זמן שהקולנוע הישראלי קצת נתקע, אז הסרט הזה הוא כמו דלק. אבל לא דלק של שלושה כוכבי מישלן. יותר כמו דלק של תחנת דלק טובה ומרעננת. הסרט הזה יכול לקדם את הקולנוע הישראלי בכל הסוגות ולאפשר לקהל לקבל סיפורים קצת שונים ולהפתיע אותנו ואולי אפילו לזכות בפרס האוסקר שכולם חושקים בו (למרות שהוא זבל של פרס).